שנת 2020 נסגרה וננעלה כשהיא מביאה עמה בשורות על אישור החיסון כנגד מגפת הקורונה ואפילו הספקנו לפתוח את אחד המבצעים הרפואיים המורכבים והקשים שהיו מאז ומעולם בישראל ואף בעולם והוא מתן מנת החיסונים לכל נפש שתרצה בכך, אך יחד עם כל החדשות הנפלאות האלו בינואר 2021 ישראל נכנסה לסגר ומצב התחלואה מרקיע לשחקים והשאלה שעולה כמעט בכל שיחה על פני כדור הארץ היא האם אנחנו עדים לימיה האחרונים של המגפה והאם זוהי תהיה השנה בה נחזור לשגרה מלאה?
התרחישים שיכולים לסבך
אם כל העולם יענה למתן החיסונים בקצב וברמת שיתוף הפעולה הציבורי כמו שאנחנו עדים לזה שבישראל בתחילת מבצע לתת כתף אז אנחנו רואים תמונה די אופטימית לגבי ההמשך, אבל… זהו לא המצב, מדינות רבות מתקשות לשכנע את הציבור שלהם להתחסן באחוזים כאלו שיסייעו להם להשיג את חסינות העדר + ישנן מדינות העולם השלישי שם הפיקוח על ציבור המתחסנים, הפקתו של המבצע המורכב ורכישה מספקת של חיסונים לכל נפש עומד בספק גדול אם יצליחו.
ועכשיו נשאלת השאלה שעוברת כמעט בכל מוח אנושי נורמאלי והיא "מה אכפת לנו מה קורה במדינות אחרות העיקר אצלנו נהיה אחרי זה"… אז התשובה היא שצריך מאד להיות לנו אכפת מה קורה במדינות אחרות כיוון וכל עוד לא נחסל את הנגיף הזה יחד ככפר גלובאלי אחד גדול אנחנו נשאר עם מגפה באזור כלשהו בעולם שיכולה להתפתח לווריאנטים שמסוגלים להתגבר על החיסון ואז הכל כאילו ולא היה, הווירוס יעבור ממדינה למדינה ויתפשט שוב בכל העולם כמו שעשה בתחילת 2020 שדילג מסין לעבר כל שאר העולם.
ובכל זאת אופטימיות זהירה
ואף על פי זאת אנחנו נמצאים כיום בתקופה מאד אופטימית ואנחנו מאמינים כי נמצא את התשובות ככפר גלובאלי אחד מאוחד שיתמודד יחדיו.